פסק-דין בתיק ת"א 3799-08

1.       התובע יליד 7.12.1932, הגיש תביעה זו לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, (להלן: " חוק הפלת"ד"), בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 30.1.08, בהיותו הולך רגל. התובע היה בעת התאונה כבן 75 שנה, והיום הוא כבן 81, שיזכה לימים טובים וארוכים.

הנכויות הרפואיות

2.       מומחה אורתופדיה מטעם בית המשפט, דר' ניסים אוחנה, פירט בחוות דעתו כי לאחר התאונה אובחנו שברים בעצמות הפנים, שברים בחוליות הצוואר ושברים בצלעות. התובע התלונן על כאבים ברגליים, בידיים ובראש.         
דר' אוחנה ציין כי טרם התאונה סבל התובע מסוכרת סוג 2 ומיתר לחץ דם, וכי חמישה חודשים לפני התאונה נקע את קרסולו.           
בבדיקת התובע, המומחה התרשם כי הליכתו תקינה ללא צליעה.  
בעמוד השדרה הצווארי ציין המומחה כי התובע החזיק את הראש כפוף. אובחנה צלקת בגין טרכואוסטומיה, כך שיישור הצוואר מוגבל משמעותית וכך גם הסיבוב לשני הצדדים. אין פגיעה נוירולוגית בגפיים העליונות. הגבלה מצומצמת בהטיית גב תחתון. אין כל ממצא בגפיים תחתונות. צילומי הדמיה עדכניים לא הראו על שברים נוספים.      
בסיכום חוות הדעת קבע המומחה אוחנה, כי התרשם מקיומה של מגבלה ניכרת בתנועת עמוד השדרה הצווארי בכל המישורים. המגבלה איננה תוצאה של כאב ולא נמצא ממצא בתר חבלתי, לפיכך הסיק המומחה כי השברים טופלו כנדרש.            
המומחה קבע כי במשך כשנה לפחות, נזקק התובע לפיום כלי הנשימה, הדבר הביא להגבלה בעמוד השדרה הצווארי, וזוהי כנראה סיבת ההגבלה בצווארו של התובע. סיבות נוספות יכולות להיות תרומה מסוימת של השברים שאובחנו בעת האשפוז הראשוני או גילו של התובע.      
בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי בעייתו האורתופדית העיקרית של התובע הינה מגבלה בתנועת הצוואר שמרביתה נובעת מהתאונה. דר' אוחנה קבע כי מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 20% לפי פריט 37 (5) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. מנכות זו יש לקזז שליש בשל נתונים שאינם קשורים לתאונה, אלא לגילו של התובע, דהיינו הנכות הצמיתה כתוצאה מן התאונה עומדת על 14% בלבד.          
עוד קבע המומחה אוחנה, נכויות זמניות של 100% לשלושה חודשים לאחר התאונה, 80% לחודש הרביעי, 70% לחודש החמישי, 60% לחודש השישי ו- 50% נוספים למשך ששה חודשים נוספים עד למלאת שנה לתאונה.

3.       מומחה פסיכיאטריה מטעם בית המשפט, דר' אדם דרנל, קבע בחוות דעתו כי התובע התלונן על סבל מהניתוחים הרבים, על הרגשה שאין לו אוויר, על קשיי הירדמות ופחד לחצות כבישים. אשתו של התובע תיארה כי התובע לא יוצא מהבית ללא עזרה, אולם ציינה כי מאז עלה לארץ לא עשה דברים אלה באופן עצמאי. הוא סובל מקשיים בזיכרון והתנתק מחיים חברתיים.          
בבדיקה ציין המומחה דרנל, כי נעזר בגב' מרגריטה גסקין לתקשורת עם התובע. התובע היה נרגש, אך שיתף פעולה והאפקט היה הולם ומלא. המומחה התרשם מקשיים בזיכרון ובריכוז.      
דר' דרנל קבע כי התובע סובל היום מנכות נפשית צמיתה בשיעור של 40%, לפי פריט 34 (ד) (ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. נכות זו החלה ביום 1.8.08, כאשר שוחרר מבית לוינשטיין, והיא לצמיתות, למעט בתקופות של אשפוזים בהן עולה הנכות ל- 100%.    
המומחה קבע, כי כיוון שמדובר באדם מבוגר אשר היו לו קשיי התאקלמות עוד לפני התאונה, הרי שיש להביא בחשבון תהליכי הזדקנות טבעיים ותהליכים אחרים שיש בהם פגיעה בתפקוד הקוגנטיבי ללא קשר לתאונה.            
דר' דרנל העריך כי 10% מתוך נכותו הנפשית של התובע איננה קשורה לתאונה, ורק 30% מהנכות הנפשית ניתן לשייך לתאונה.           
המומחה ציין כי התובע נזקק למעקב מידי שלושה חודשים אצל פסיכיאטר, הניתן במסגרת סל השירותים של קופת החולים. לא צפוי שיפור או החמרה עקב התאונה, אלא הדרדרות קוגנטיבית הקשורה לגיל.

4.       מומחה אף אוזן גרון דר' דורון הלפרין, בדק את התובע ועיין במסמכים רפואיים.    
דר' הלפרין הדגיש כי התובע היה מאושפז בבית החולים סורוקה בטיפול נמרץ, אז הונשם ועבר תהליך של פיום קנה הנשימה. עם שחרורו הועבר לבית לוינשטיין. בתום אותה תקופה עבר תהליך של הוצאת הקנולה כשבעה חודשים לאחר התאונה. תקופה קצרה לאחר מכן, עקב מצוקה נשימתית, עבר שוב תהליך של פיום הקנה. בשנת 2011 עבר ניסיון נוסף לסגירת הקנולה, אולם עקב מצוקה נשימתית נקטע חלק מהקנה והגרון, והתובע איננו מסוגל לנשום ללא הסטומה.   
בבדיקה נמצא כי ישנה צלקת צווארית וטרכואוסטומיה מתפקדת . ניסיון נשימה תוך סגירת הקנולה לא עלה יפה.